Bava Metzia 38

Kapitel 38

א הא בבריא והא בשכיב מרע
1 eines gilt von einem Gesunden und eines gilt von einem Sterbenden.
ב מתניתין דקתני הא אמר תנו נותנין בשכיב מרע דבר מהדר הוא
2 Unsere Mišna, welche lehrt, wenn er gesagt hat, daß man sie ihm gebe, gebe man sie ihm, spricht von einem Sterbenden, der zurücktretenkann;
ג דאמרינן מאי איכא למימר דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהביה ניהליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ניהליה
3 wir sagen wie folgt: wollte man berücksichtigen, er habe [die Urkunde] vielleicht zuerst für diesen geschrieben und sei davon abgekommen und ihm nicht gegeben, sondern eine für einen anderen geschrieben und sie ihm gegeben, so tritt er ja nun von der zweiten Schenkung zurück.
ד אי במתנת בריא יהבה ליה לית ליה פסידא דכי נפקא תרתי בתרייתא זכי דהא הדר ביה מקמייתא
4 Hat er sie jenem als Schenkung eines Gesunden gegeben, so erleidet er ja keinen Schaden, denn wenn zwei [Urkunden] vorgezeigt werden, ist die zweite gültig, da er von der ersten zurückgetreten ist;
ה אי במתנת שכיב מרע נמי יהבה ניהליה לית בה פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה מקמייתא
5 hat er sie jenem als Schenkung eines Sterbenden gegeben, so hat er ja ebenfalls keinen Schaden, denn die zweite ist gültig, da er von der ersten zurückgetreten ist.
ו כי קתני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא דלאו בר מהדר הוא
6 Die Barajtha dagegen, welche lehrt, auch wenn beide es zugeben, gebe er sie weder dem einen noch dem anderen, spricht von einem Gesunden, der nicht zurücktreten kann;
ז דאמרינן דלמא כתבה להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה השתא קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה וסבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה ביה הוא
7 wir sagen wie folgt: er hat sie vielleicht zuerst für diesen geschrieben und ist davon abgekommen und sie ihm nicht gegeben, sondern später eine für einen geschrieben und sie ihm gegeben. Jetzt ist er von der zweiten Schenkung abgekommen und denkt also: zurücktreten kann ich nicht mehr, ich will daher sagen, daß ich sie diesem gegeben habe, damit man sie ihm gebe, sodann wird er sie vorzeigen und sagen, er habe sie zuerst erhalten.
ח אלא אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אי לא יהבתה לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה ניהליה דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקדים זכי
8 Wir sagen vielmehr zu ihm: wir geben diesem die Urkunde nicht, weil du sie vielleicht für ihn geschrieben und ihm nicht gegeben, sondern eine solche einem anderen gegeben hast und nun davon zurücktreten willst; wenn du einem anderen keine gegeben hast und [die Schenkung] diesem zukommen lassen willst, so schreibe ihm eine andere Urkunde und gib sie ihm, dann erleidet, wenn du eine für einen anderen geschrieben hast, jener keinen Schaden, denn er hat sie zuerst erworben.
ט מתקיף לה רב זביד והא אידי ואידי דייתקאות קא תני אלא אמר רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא קשיא הא ביה והא בבריה
9 R. Zebid wandte ein: Er lehrt ja in beiden Fällen von Testamenten!? Vielmehr, erklärte R. Zebid, sprechen beide von einem Sterbenden, dennoch besteht hier kein Widerspruch; eines gilt von ihm selbst und eines gilt von seinem Sohne.
י מתניתין דקא אמר תנו נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן א"נ יהבה לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה מקמא
10 Unsere Mišna, welche lehrt, wenn er sagt, daß man sie ihm gebe, gebe man sie ihm, spricht von ihm selbst, der zurücktreten kann, denn wir sagen: auch wenn er eine einem anderen gegeben hat, erleidet jener keinen Schaden, denn von ersterem und letzterem erwirbt sie der letztere, denn er ist ja von der ersten Schenkung zurückgetreten.
יא כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה
11 Die Barajtha dagegen, welche lehrt, auch wenn beide es zugeben, gebe man sie weder dem einen noch dem anderen, spricht von seinem Sohne;
יב דאמרינן דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש אחרינא ויהבה ליה והשתא קא הדר ביה מההוא סבר מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה
12 wir sagen wie folgt: vielleicht hat sein Vater sie zuerst für diesen geschrieben und ist davon abgekommen und sie ihm nicht gegeben, später aber schrieb er selbereine für einen anderen und gab sie ihm; jetzt ist er davon abgekommen und denkt also: zurücktreten kann ich nicht mehr, ich will daher sagen, mein Vater habe sie diesem gegeben, damit man ihm die Urkunde gebe, sodann werde ich mit ihm teilen.
יג הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא לא יהבינן ליה להאי דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה
13 Wir sagen vielmehr zu ihm: Wir geben diesem die Urkunde nicht, weil sie dein Vater vielleicht für ihn geschrieben und ihm nicht gegeben hat, und du eine einem anderen gegeben hast und nun zurücktreten willst;
יד אלא אי קושטא קא אמרת דיהב ליה אבוך זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא ובתרא קמא זכי:
14 wenn du die Wahrheit sagst, daß dein Vater sie ihm gegeben hat, so schreibe ihm eine andere Urkunde, damit, wenn dein Vater sie ihm nicht gegeben hat und du eine für einen anderen geschrieben hast, jener keinen Schaden erleide, denn von ersterem und letzterem erwirbt sie der erstere.
טו ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה
15 Die Rabbanan lehrten: Wer eine Quittungfindet, gebe sie, wenn die Frau es zugibt, dem Manne, und wenn die Frau es nicht zugibt, weder dem einen noch der anderen.
טז בזמן שהאשה מודה מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי
16 Wieso gebe er sie, wenn die Frau es zugibt, dem Manne, es ist ja zu berücksichtigen, vielleicht hat sie sie im Nisan geschrieen und erst im Tišri gegeben, zwischen Nisan und Tišri aber ihre Morgengabe um einen Dankverkauft,
יז ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין
17 und wenn er die im Nisan geschriebene Quittung vorzeigt, könnte er sie den Käufern widerrechtlich wegnehmen!?
יח אמר רבא
18 Raba erwiderte:
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel